מחזורי חיים: אדם, אדמה וזמן

מבוא כללי

תערוכת היחיד של הצלמת מיכל גרינבוים, פרי תכנית הרזידנסי לשנת תשפ"ה במוזאון מזכרת בתיה, מהווה המשך לקו האמנותי-החקרני שהיא מובילה בשנים האחרונות. גרינבוים, צלמת ירושלמית שגדלה בפרדס חנה, שוזרת ביצירתה זהות, מסורת, זיכרון אישי והגות יהודית דרך עדשת המצלמה.

במהלך שהותה ברזידנסי היא התבוננה בנוף המקומי של המושבה לאורך שנה שלמה, פגשה תושבים ותיקים, והצליחה לתעד את הקשר בין האדם לאדמה, בין טבע לזמן, מתוך מבט אישי ופיוטי.

התערוכה מורכבת מארבעה פרקים חזותיים ומעבודה אחת מרכזית וייחודית – סרט קצר נוסף כהשלמה לתהליך. יחד הם מרכיבים סיפור של מחזוריות חיים – בין אדם, אדמה וזמן.

פרק 1 – התחדשות

מה רואים: שלושה דימויים מלאי תנועה וחיים, המציגים רגעים של הנצה, גשם ראשון והתחדשות עונתית.

המסר למבקרים:
הרגע הזה, שבו משהו ישן מפנה מקום למשהו חדש, הוא לב התערוכה כולה. יש בו תקווה, ציפייה, כוח שקט שמבקש לפרוץ החוצה

הפילוסוף רוזנצוויג כותב שכל אחד מאיתנו חדש את העולם בדרכו - והעולם צריך את ההתחדשות ואותנו .

שאלות לשיח עם מבקרים:

• מתי לאחרונה הרגשתם התחדשות בחיים שלכם?

• האם צמח אצלכם משהו חדש אחרי תקופה של קושי?

פרק 2 – יממה

מה רואים: ארבעה דימויים שמלווים את השמש מהלילה עד הלילה הבא – החל באור עמום של לפנות בוקר ועד אור השקיעה ברגע האחרון.

המסר למבקרים:
.השאיפה שלנו לשגרה – שגם בזמנים הכי מאתגרים, הקביעות של היממה נותנת לנו מעין מרגוע: שתמיד מחר השמש תזרח בבוקר, תשקע בערב, והירח יופיע מלא באמצעו של חודש.

הזמן לא רק נמדד – הוא נחווה. הצללים, האור, והקצב של כל שעה משפיעים על איך אנחנו רואים את המקום ואת עצמנו.

שאלות לשיח עם מבקרים:

• איזו שעה ביום הכי קרובה לליבכם – ולמה?

• מה אתם מרגישים כשרואים את האור בתמונות הללו?

פרק 3 – מעגל השנה

מה רואים: ארבע תמונות שנעות במעגל השנה היהודי – מסוכות, דרך טבת, קציר חיטה ועד אלול.

המסר למבקרים:

הזמן היהודי עובר בנוף, לא רק בלוח השנה. הסוכה, השיבולים, הדרך הפתוחה – כולם סמלים של שייכות, מחזוריות וזיכרוזמן היהודי עובר בנוף, לא רק בלוח השנה. הסוכה, השיבולים, הדרך הפתוחה – כולם סמלים של שייכות, מחזוריות וזיכרון.

המחזוריות והשגרה מעניקות תחושת יציבות – הן מחברות אותנו לקרקע שיש בה סדר וידיעה. אך דווקא בתוך הסדר הזה, מופיעים רגעים של עצירה והתבוננות: מועדי השנה, החגים, הרגעים בהם אנחנו מוזמנים לשאול את עצמנו מה עבר עלינו, ומה אנחנו לוקחים איתנו הלאה.

שימו לב לצילום של הסוכה – שם, בפתק צהוב קטן, כתובים שמות החטופים. חלקם כבר שבו לביתם, ולחלקם אנחנו מתפללים יום יום שישובו במהרה. הסוכה, שהיא סמל של שבריריות והגנה זמנית, הופכת כך למרחב של תקווה ותפילה.

שאלות לשיח עם מבקרים:

• האם אתם מזהים את התקופה או החג בכל תמונה?

• איזה חג או עונה הכי מדברים אליכם מבחינה רגשית?

פרק 4 – "עץ אחד" – מיצב צילומי

מה רואים: עשרות דימויים שחוברו ליצירת עץ שלם – חלקים שונים של גזע, ענפים, שמיים ועלים, שצולמו בזמנים שונים.

המסר למבקרים:מה רואים: עשרות דימויים שחוברו ליצירת עץ שלם – חלקים שונים של גזע, ענפים, שמיים ועלים, שצולמו בזמנים שונים.

המסר למבקרים: זהו עץ שיש בו הכול – שונות, מורכבות, אך גם אחדות. הוא כמו החברה הישראלית: כל ענף שונה, אבל יחד – שורשים משותפים, תקווה ועתיד.

העץ הזה מורכב מתמונות שצולמו מכל מיני מקומות – מהסביבה של מזכרת בתיה ועד קיבוץ בארי וקליפורניה. המסר הוא שלמרות שאנחנו שונים, ולא תמיד מתחברים, עדיין יש לנו גזע חזק – ולמרות השוני בינינו, אנחנו כעם מצליחים לתקוע שורשים.
זהו עץ שיש בו הכול – שונות, מורכבות, אך גם אחדות. הוא כמו החברה הישראלית: כל ענף שונה, אבל יחד – שורשים משותפים, תקווה ועתיד.

שאלות לשיח עם מבקרים:

• אילו חלקים שונים אתם רואים בעץ הזה?

• האם לדעתכם התמונה משקפת את החברה בה אנחנו חיים?

פרק 5 – סרט החלות: "לחם של שבת"

מה רואים: סרט תיעודי קצר המתאר את תהליך הכנת החלות לשבת – לאו דווקא בקדושה המוכרת, אלא בפשטות היומיומית.

המסר למבקרים:
ההכנה לשבת היא רגע מעבר, זמן של השהייה והתכווננות. הידיים שמעצבות את הבצק מבטאות שגרה שהיא גם קדושה.

שאלות לשיח עם מבקרים:

• מה הופך פעולה פשוטה – כמו אפייה – לרגע של קדושה?

• האם גם לכם יש טקס משפחתי לשבת?