Cycles of Life: Human, Earth, Time

"אין הרגע עובר ונגוז, אלא כל רגע יולד את הרגע הבא.”
(פרנץ רוזנצוויג, "כוכב הגאולה", חלק ג', הזמן)

התחדשות אינה מופיעה כרעם ביום בהיר.
היא מתרחשת בדממה, בתנועה סמויה מן העין, בתוך רגעי סיום וקמילה.
עלים שנושרים, פרי המתכווץ, פרח הנרטב מגשם ראשון —
אלה אינם אותות של קץ, אלא הבטחות חבויות להמשכיות.
במפגש העדין שבין אדם, אדמה וזמן,
נולדת ההתחדשות — לא כהתפרצות, אלא כלידה חרישית, כתנועה שממשיכה תמיד קדימה.
כאן, בלב הדעיכה, מתחילה הבריאה מחדש.

Here, standing before the collage tree, we encounter not just one tree, but dozens of trees from all over the world — each different in its shape, its colors, and its story. And yet, when they come together, they form one great tree.

This tree reminds us that we, too, as human beings, are so very different from one another — and still, we share common roots. These roots connect us to the earth, to community, to family, and to tradition. Even when the branches stretch far away, even when the winds shake us, the roots dig deeper and grow stronger — and it is often through challenges that they give us new stability.

The tree also teaches us about renewal: each year it passes through a cycle of budding, blossoming, fruit, and falling leaves — and then begins again. This journey holds both successes and setbacks, flourishing and fading — yet every time, life returns and fills it anew. So it is with our lives: shifting seasons, challenges and triumphs, moments of growth and moments of rest.

At its deepest level, the tree is an image of community: every branch, every leaf, every small trunk contributes to the whole. When we stand here and see the tree, we see not only nature but also ourselves — individuals who belong to a larger tapestry, to the collective.

And this is the tree’s secret: its true strength lies not in its branches or its fruit, but in what happens beneath the surface — the roots, invisible yet essential, that hold everything together. So it is with us: what sustains us are the values, the memories, and the connections that accompany us and give us strength and hope.

מול עץ הקולאז', אנחנו פוגשים לא רק עץ אחד, אלא עשרות עצים מכל רחבי העולם – כל אחד מהם שונה בצורתו, בצבעיו, בסיפורו. ובכל זאת, כשהם מתלכדים יחד, הם יוצרים עץ אחד גדול.

העץ הזה מזכיר לנו שגם אנחנו, כבני אדם, כל כך שונים זה מזה – ובכל זאת יש לנו שורשים משותפים. השורשים הם אלו שמחברים אותנו לאדמה, לקהילה, למשפחה ולמסורת. גם כשהענפים נמתחים הרחק, ואפילו כשהרוחות מטלטלות אותנו, השורשים מעמיקים ומתחזקים – ודווקא מתוך האתגרים הם מעניקים יציבות חדשה.

העץ מלמד אותנו גם על התחדשות: בכל שנה הוא עובר מחזור של לבלוב, פריחה, פרי ושלכת – וחוזר חלילה. זהו מסע שמכיל בתוכו הצלחות לצד נפילות, שגשוג לצד דעיכה – אבל בכל פעם הוא חוזר ומתמלא חיים. כך גם חיינו: יש בהם עונות מתחלפות, אתגרים והצלחות, רגעים של צמיחה ורגעים של מנוחה.

ובעומק הדברים, העץ הוא דימוי לקהילה: כל ענף, כל עלה, כל גזע קטן תורם למבנה השלם. כשאנחנו עומדים כאן ורואים את העץ, אנחנו רואים לא רק את הטבע, אלא את עצמנו – יחידים השייכים למארג גדול, לכלל.

זהו סודו של העץ: מה שמחזיק אותו באמת הם לא הענפים או הפירות, אלא מה שמתרחש מתחת לפני האדמה – השורשים, אותם אי אפשר לראות, אך הם אלה שמחזיקים את הכל. כך גם אנחנו: מה שמחזיק אותנו הם הערכים, הזיכרונות והקשרים שמלווים אותנו ומעניקים לנו יציבות ותקווה.