A question has lived with me for a long time: how does something fragile survive? How does a flower survive, how does a small community at the far edge of the world survive, how has a people survived for more than three thousand years, while every empire that rose around it has vanished?

I look for the answer in different places. I found it in Havana, in a small Jewish community keeping the flame alive far from any center. I found it in Hong Kong. And I find it again and again in the landscape where I grew up, in a tree gripping the rock, in a root finding its way. In every generation, the Jew asks anew: is this a place where I can take root and never be uprooted? Perhaps the answer lies not in power but in rhythm, in the Sabbath returning every week, the holidays returning every year, the table around which the family gathers, the community. What returns is what remains.

In recent years, the material itself has become part of the question. I am drawn to slow, handmade processes, a book bound by hand, prints made through historical techniques. What must bear witness and pass to the generations to come, I am learning to print in palladium, a process that survives two hundred years. And what is delicate and fleeting, on Japanese washi paper, thin and fragile like the thing itself, until it is no longer possible to say where the paper ends and the plant begins.

My Judaism does not appear in the images. There is no symbol in them. It lives in the gaze itself: in what I choose to look at, in what I recognize as worthy of being kept, and in why a passing flower and a small community at the edge of the world deserve, in my eyes, the same love.

זו שאלה שחיה עמי זמן רב: כיצד שורד דבר שברירי? כיצד שורד פרח, כיצד שורדת קהילה קטנה בקצה העולם, כיצד שורד עם כבר יותר משלושת אלפים שנה, כשכל האימפריות שקמו סביבו נעלמו?

אני מחפשת את התשובה במקומות שונים. מצאתי אותה בהוואנה, אצל קהילה יהודית קטנה ששומרת על הלהבה רחוק מכל מרכז. מצאתי אותה בהונג קונג. ואני מוצאת אותה שוב ושוב בנוף שבו גדלתי, בעץ שנאחז בסלע, בשורש שמוצא דרך. בכל דור שואל היהודי מחדש: האם כאן אוכל להכות שורשים שלא ייעקרו? ואולי התשובה אינה בכוח אלא בקצב, בשבת שחוזרת בכל שבוע, בחג שחוזר בכל שנה, בשולחן שסביבו מתכנסת המשפחה, בקהילה. הדברים שחוזרים הם הדברים שנשארים.

בשנים האחרונות גם החומר עצמו נעשה חלק מהשאלה. אני נמשכת לתהליכים איטיים וידניים, ספר שנכרך ביד, הדפסות בתהליכים עתיקים. את מה שצריך להעיד ולעבור לדורות הבאים אני לומדת להדפיס בפלדיום, תהליך ששורד מאתיים שנה. ואת מה שעדין וחולף, על נייר וואשי יפני, דק ושביר כמו הדבר עצמו, עד שכבר אי אפשר לומר היכן נגמר הנייר והיכן מתחיל הצמח.

היהדות שלי אינה מופיעה בתמונות. אין בהן סמל. היא נמצאת במבט עצמו: במה אני בוחרת להתבונן, מה אני מזהה כראוי להישמר, ומדוע פרח חולף וקהילה קטנה בקצה העולם ראויים בעיניי לאותה אהבה.

Cycles-Of-Life, Human, Earth, — Cycles Of Life

Human; Earth,Time

on our Journey Home dreams of my grandparents beginning in the Diaspora: the fears and insecurities involved with life in Europe at the time, the harsh realities of w — On Our Journey Home

A Visual Journey

The Day Of The Night — The Day of The Night

Dreams And Nightmares

Keeping The Flame — keeping The Flame

The Cuban Jewish Community

Jerusalem yerusalym — The
City Close to My Heart

Blue Mountains — Be Far Away

A trravel journey.

Consumption is a complex social phenomenon in which people consume goods or services for reasons beyond their basic use-value. — Consumption

consumption beyond the basic.

Swan Lake

**The movement, form, grace and balance of energy**.

As a fine art photographer, I am fascinated by the intersection between faith and reality, inspired by Franz Rosenzweig's idea that religion is a way of life that permeates all aspects of existence. Through my work, I aim to capture the transcendent nature of the world, using photography to bridge the gap between the material and the spiritual. My goal is to create images that evoke a sense of wonder and encourage viewers to contemplate the beauty and mystery of the world, inviting them to consider the interplay between faith and reality in new and profound ways.

My lens reveals the beauty in the blend,

In “Orchard Trail” Michal Greenboim creates photographic diptychs. These photographs were taken as individual images over the years, as daily responses to the world around her, as in a visual journal, and later paired. In examining the photographs sh — Orchard Trail

Where faith and reality transcends,

Through images that evoke wonder and awe,

I invite you to see the connections that draw,

The physical and spiritual together,

And discover a world that's forever.

Home